פלסטיק אינרטי, בלתי ניתן לעיכול, אינו רעיל ו"מובן" באופן נרחב

אלן גריף, מהנדס כימי יועץ, בעל טור ב-PlasticsToday, וריאליסט המתיימר בעצמו, נתקל במאמר ב-MIT News רצוף שקרים מדעיים. הוא משתף את מחשבותיו.
MIT News שלחה לי דו"ח על מחקר הכולל זאוליטים, מינרלים נקבוביים המשמשים להכנת פרופאן מפוליאולפינים גרוטאות (ממוחזרים) עם זרז קובלט. הופתעתי עד כמה המאמר היה שגוי ומטעה מבחינה מדעית, במיוחד בהתחשב במקורו ב-MIT.
זאוליטים נקבוביים ידועים. אם חוקרים יכולים להשתמש בגודל הנקבוביות שלהם כדי לייצר מולקולות של 3 פחמן (פרופאן), זה ראוי לחדשות. אבל זה מעלה את השאלה כמה 1-פחמן (מתאן) ו-2-פחמן (אתאן) עוברים ומה אתה עושה איתם.
המאמר גם מרמז שפוליאולפינים הניתנים למחזור הם מזהמים חסרי תועלת, וזה שגוי מכיוון שהם אינם רעילים בצורתם המוצקה הרגילה - קשרי CC חזקים מאוד, שרשראות ארוכות, תגובתיות נמוכה. הייתי דואג יותר מהרעילות של קובלט מאשר מהפלסטיק.
רעילות של פלסטיק מוצק היא תמונה פופולרית המבוססת על הצורך האנושי להתנגד למדע כדי שנוכל להאמין בבלתי אפשרי, שחוזר לנוחות של הינקות כאשר לא ניתן להסביר דבר.
המאמר מערבב PET ו-PE וכולל ציור (למעלה) של בקבוק סודה, שעשוי מ-PET, שונה מאוד מבחינה כימית מפוליאולפינים וכבר ממוחזר בעל ערך רב. לא לא רלוונטי, מכיוון שהוא פונה לאנשים שרואים הרבה בקבוקי פלסטיק וחושבים שכל הפלסטיק מזיק.
השרטוט גם מטעה שכן הוא מציג את ההזנה של פלסטיק טבעתי (ארומטי) וייצור של פרופילן, לא פרופאן. פרופילן עשוי להיות שווה יותר מפרופאן ואינו זקוק לתוספת מימן. הציור מראה גם ייצור של מתאן, שאינו רצוי, במיוחד באוויר.
המאמר קובע כי הכלכלה לייצר פרופאן ולמכור אותו מבטיחות, אך המחברים אינם נותנים לא נתוני השקעה, תפעול או מכירות/מחיר. ואין שום דבר על צרכי אנרגיה בקילו-וואט-שעה, מה שעשוי להפוך את התהליך לפחות אטרקטיבי עבור אנשים רבים בעלי חשיבה סביבתית. אתה צריך לשבור הרבה מאותם קשרי CC חזקים כדי לשבור את שרשרת הפולימר, פגם בסיסי במיחזור מתקדם/כימי הרבה למעט פירוליזה מסוימת.
לבסוף, או בעצם ראשון, המאמר מזכיר את הדימוי הפופולרי של פלסטיק בבני אדם (ודגים), תוך התעלמות מחוסר האפשרות של עיכול או מחזור. החלקיקים גדולים מכדי לחדור לדופן המעי ואז מסתובבים דרך רשת של נימים. וכמה חשוב, כמו שאני אומר לעתים קרובות. רשתות דגים שנזרקות עשויות להזיק ליצורי מים, אך כך גם לתפוס דגים ולאכילתם.
עם זאת, אנשים רבים עדיין רוצים להאמין שמיקרו-פלסטיק נמצא בתוכנו כדי לתמוך בצורך שלהם להתנגד למדע, מה שמונע מהם את הנוחות שבניסים. הם ממהרים לתייג פלסטיק רעיל מכיוון שהוא:
●לא טבעי (אך רעידות אדמה ווירוסים הם טבעיים);
●כימיקל (אבל הכל עשוי מכימיקלים, כולל מים, אוויר ואנחנו);
●ניתנים לשינוי (אבל כך גם מזג האוויר והגוף שלנו);
● סינתטי (אך כך גם תרופות ומזונות רבים);
●תאגידי (אך תאגידים יצירתיים ושומרים על מחירים נמוך כאשר הם מוסדרים באחריות).
מה שאנחנו באמת מפחדים זה את עצמנו - מניפולציה.
לא רק ההמונים הלא מדעיים חושבים כך. התעשייה שלנו משקיעה במאמצים לעצור את "זיהום הפלסטיק" וכך גם הפוליטיקאים שרואים נכון בהבנת מיתוס כזה לעשות מה שהבוחרים רוצים.
פסולת היא בעיה נפרדת מזיהום, ותעשיית הפלסטיק שלנו יכולה וצריכה להפחית את הפסדיה. אבל בל נשכח שפלסטיק עוזר להפחית פסולת אחרת - מזון, אנרגיה, מים - ולמנוע צמיחה וזיהום של פתוגנים, אך לא גורם לאף אחד.
פלסטיק יחסית לא מזיק אבל אנשים רוצים שהם יהיו רעים? כן, ועכשיו אולי אתה מבין למה.